תמונת המצב של הארץ שראיתי כשבאתי ארצה: פילוג העם היהודי 

כשחיינו ברוסיה, לא היינו דתיים, אבל נחשבנו ע"י החברה ליהודים. לפי המראה שלנו ושמועות שסיפרו עלינו, היו מייד שמים לב ומדגישים את העובדה הזאת. בכלל, ברוסיה יש הרבה לאומנות וקודם כל רוצים לדעת לאיזה לאום האדם שייך. יש פולקלור על כל לאום: שלילי, חיובי והומוריסטי. לכן, כשאתה יהודי, יש עליך פולקלור וכל אדם בוחר איזה סיפור להצמיד לך ומאיזה סוג. ההבדלה הזאת גרמה לכך שיהודים היו יותר מאוחדים כקבוצה, 144 ויותר מפרגנים אחד לשני. האנטישמיות היתה תופעה בחברה, אבל היו גם אנשים שהתייחסו טוב והיו - שעם הומור. בזמן שברוסיה היינו "יהודים", כשהגענו לארץ, מייד קראו לנו "רוסים". הדבר הראשון ששמתי לב זה שבארץ אין אחדות של יהודים, והעם מפולג לפי עדות וקבוצות. לאומנות, שמפעילים בארץ על אנשים דומה מאד ללאומנות שמפעילים ברוסיה. קודם כל מבררים מאיזו עדה האדם שעומד מולינו, ומדביקים פולקלור בהתאם. לכן, זה ברור שהעם היהודי מתנהג לא כעם אחד אלא כהרבה עמים שחיים במדינה אחת. הבידול של הרוסים למשל, מתבצע כלפי לאומים אחרים, ולא רוסים אחרים. כל הרוסים הם לאום אחד וקבוצה אחת והם לא מפעילים לאומנות או גזענות אחד כלפי השני. המצב בארץ, לעומת זאת הוא מצב שלא דומה לזה. בני אדם מפעילים לאומנות וגזענות כלפי בני עמם, מה שמוכיח שהעם היהודי איננו עם מאוחד אלא קבוצות מפולגות, שנושאות תרבות אחרת ולא מתאחדות למערכת אחת של ערכים.

עוד משהו שאין ליהודים זה סיפור היסטורי מאוחד. כל יהודי בא מארץ אחרת, בה הוא חי חיים אחרים. לכן, אם מנסים ליצור היסטוריה אחידה לעם - צריך לחזור 2000 שנה אחורה, כשבני ישראל חיו בארץ כנען. אבל כבר אז, הרבה מהעם חי בתפוצות: בבל, אלכסנדריה, רומא ועוד. ניתן לראות את הפילוג בעם, ביחס הישראלים לסיפור השואה, למשל. בעוד שמרבית האשכנזים מקבלים את השואה כסיפור היסטורי שלהם, בקרב הספרדים יש תופעה של אי קבלת סיפור זה כמשהו ששייך להם. הם אומרים שסיפור השואה הוא רק של אשכנזים, הוא לא נוגע אליהם, ואין להם מה ללמוד ממנו. הוכחה לדיעה זו שודרה למשל לאחרונה באחד הפרקים של "זגורי אימפריה", שבה אלברט זגורי לא עומד בצפירה בשואה ולא מחשיב את השואה כשלו היסטורית.

אם ללכת לפי הקו הזה, ניתן לבטל גם את החלוקה לאשכנזים וספרדים ולחלק הלאה לפי ארצות מוצא. לכן, לא כל האשכנזים קשורים לשואה ומרבית יהודי רוסיה, למשל, קשורים יותר לצד שניצח את היטלר והציל את יהודי אירופה. למה אשכנזי, שמשפחתו לא היתה קשורה לשואה בכלל, גם יקבל את השואה כסיפור היסטורי שנוגע אליו? לכן, אם כבר התחלנו בפילוג העם, למה לא ליצור היסטוריות אישיות וזהו? במצב כזה, השואה נוגעת רק לאותם האנשים שהם או משפחתם היו בשואה, ולשאר - לא. לכן, אם אנחנו רוצים להפוך לעם ולא ל"עדות" או ל"סיפורים אישיים", וליצור תרבות אחידה ביחד, צריך לקבל את ההיסטוריה של העם היהודי. אי אפשר שחלק מהעם לא יקבל היסטוריה של עדה אחרת, כי במצב כזה, אי אפשר גם לקבל חלק מסיפורי התנ"ך כי לא ניתן לדעת לאיזה שבט עתיק קשור כל ישראלי, ומה קורה עם הצאצאים של הגרים, שגם רבים. לכן, במצב של חוסר קבלה של חלק מההיסטוריה של העם, הכל שואף לקבלה של הסיפור האישי של כל אחד בלבד ומקסימום של משפחתו, למספר דורות בודד בעבר.

זהו הדיון על מהי המורשת של כל אחד והאם היא בכלל נחוצה. בגלל המורכבות של המצב, וכך שלא ברור אם לכל יהודי יש באמת קשר לכל הארועים ההיסטוריים של היהדות, ניתן להסכים, שכל אחד, מבחירתו יקח מה שהוא רוצה מהמורשת, לפי הרגשתו האישית, ולא קשר ממשי. לכן, כיוון שאנחנו מדינה חופשית וליברלית ובה אי אפשר להפעיל שטיפת מוח, לכל אחד תהיה מורשת אחרת, שהוא לבד בחר. אחד - יבחר בהיסטוריה העתיקה שכתובה בתנ"ך, שני - מלחמות ישראל, שלישי - שואה ורביעי - לא יבחר אף מורשת ויחיה את ההיסטוריה האישית שלו בלבד. ככה גם צריך להיות מותר.